אנרגיה מתחדשת בישראל הפכה בעשור האחרון לאחד הנושאים המרכזיים בשיח הציבורי, הכלכלי והסביבתי. עם משאבי טבע ייחודיים, כמו שמש ורוח, ישראל נהנית מפוטנציאל אדיר לייצור חשמל נקי, זול וירוק. גם ההתפתחות הטכנולוגית המהירה וירידת מחירי הייצור מעודדות יזמים, משקיעים ומקבלי החלטות לפעול בתחום זה. עם זאת, הדרך למימוש מלא של הפוטנציאל רצופה באתגרים המחייבים פתרונות יצירתיים ושינויים מבניים.
הפוטנציאל של אנרגיה מתחדשת בישראל
אנרגיה סולארית: ניצול פוטנציאל השמש הישראלית
ישראל נמצאת בחגורת השמש העולמית ונהנית מקרינה סולארית יוצאת דופן של כ-1,800-2,200 קוט"ש למ"ר בשנה, אחת מהגבוהות בעולם המפותח. פוטנציאל זה הופך את ישראל למועמדת אידיאלית להפקת אנרגיה סולארית בהיקף נרחב. אם היינו מנצלים רק 8% משטח הנגב לפאנלים סולאריים, היה ניתן לספק את כל צריכת החשמל של המדינה.
ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הסולארי פתחו אפשרויות חדשות למימוש פוטנציאל זה. מעבר למערכות קרקעיות גדולות, קיים פוטנציאל עצום בהתקנות על גגות מבנים קיימים, כולל גגות של בתים פרטיים, מבני תעשייה, מבני ציבור וחנויות. קיים פוטנציאל של כ-16 ג'יגה-ואט הספק מותקן על גגות ומשטחים בנויים בישראל, יותר מכפול מסך כל ההספק המותקן כיום במשק החשמל כולו.
אנרגיית רוח: אפשרויות ומגבלות
פוטנציאל הרוח בישראל מוגבל יחסית בהשוואה למדינות אחרות, אך עדיין קיימים אזורים בעלי פוטנציאל משמעותי, בעיקר בצפון הארץ, בגולן ובאזורים הרריים מסוימים. כיום, ההספק המותקן של טורבינות רוח בישראל עומד על כ-30 מגה-ואט בלבד, אך הפוטנציאל מוערך בכ-800 עד 1,000 מגה-ואט.
האתגרים בפיתוח אנרגיית רוח בישראל כוללים התנגדויות של גופי שמירת טבע וסביבה בשל החשש לפגיעה בציפורים נודדות, שכן ישראל נמצאת בנתיב נדידה עולמי מרכזי. בנוסף, קיימות מגבלות ביטחוניות הקשורות בגובה הטורבינות והשפעתן על מערכות מכ"מ ותעופה. למרות זאת, הטכנולוגיות החדשות של טורבינות רוח, כולל טורבינות בעלות ציר אנכי וטורבינות בגובה נמוך יותר, מציעות פתרונות אפשריים לחלק מהאתגרים הללו ומרחיבות את פוטנציאל ניצול אנרגיית הרוח בישראל.
הירידה הדרמטית בעלויות הייצור של אנרגיה מתחדשת
אחד הגורמים המשמעותיים ביותר המניעים את פוטנציאל האנרגיה המתחדשת בישראל ובעולם הוא הירידה הדרמטית בעלויות הייצור. בעשור האחרון, עלות ייצור החשמל מאנרגיה סולארית ירדה בכ-90%, והפכה לזולה יותר מאשר חשמל המופק מדלקי מאובנים. ירידת המחירים המתמשכת הפכה את האנרגיה המתחדשת לאטרקטיבית לא רק מבחינה סביבתית אלא גם מבחינה כלכלית טהורה.
חברות וגופי השקעה זיהו את הפוטנציאל העסקי והחלו להשקיע בתחום. גם קרנות שונות כדוגמת קרן ג'נריישן מעודדות את פיתוח הענף בארץ ותורמות לצמצום טביעת הרגל הפחמנית. התפתחויות טכנולוגיות בתחום האגירה, כולל סוללות ליתיום-יון ופתרונות אגירה אחרים, מאפשרות התמודדות טובה יותר עם האתגר המרכזי של אנרגיה מתחדשת – אי-רציפות הייצור .
האתגרים בפיתוח אנרגיה מתחדשת בישראל
מחסומים רגולטוריים ובירוקרטיים
אחד המכשולים המשמעותיים ביותר שעומדים בדרך להתפתחות שוק האנרגיה המתחדשת בישראל הוא המערכת הרגולטורית המסובכת והמסורבלת. יזמים בתחום האנרגיה המתחדשת נאלצים להתמודד עם תהליכי אישור ארוכים ומורכבים הכוללים מספר רשויות ומשרדי ממשלה שונים. פרויקט של אנרגיה מתחדשת נדרש לקבל אישורים מהמשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה, רשות החשמל, ועדות תכנון מקומיות ומחוזיות, רשות מקרקעי ישראל ועוד.
תהליכי האישור יכולים להימשך שנים רבות, מה שמוביל לעיכובים משמעותיים בהקמת מתקנים חדשים – זמן האישור הממוצע לפרויקט סולארי בינוני-גדול בישראל עומד על כחמש עד שבע שנים, בהשוואה לשנה עד שלוש שנים במדינות מתקדמות באירופה.
רשת חשמל ריכוזית ומגבלות תשתית
מבנה משק החשמל הריכוזי בישראל מהווה חסם משמעותי נוסף. חברת החשמל, שהיא מונופול ממשלתי, שולטת ברוב רשת החשמל הארצית. רשת זו תוכננה במקור לאספקת חשמל ממספר מצומצם של תחנות כוח גדולות ולא להתמודדות עם אלפי מקורות ייצור מבוזרים של אנרגיה מתחדשת.
מגבלות הרשת באות לידי ביטוי באופן בולט במיוחד בדרום הארץ ובנגב, אזורים עם פוטנציאל עצום לאנרגיה סולארית, אך חסרים בתשתית רשת חשמל מפותחת. כתוצאה מכך, פרויקטים רבים מעוכבים או מצומצמים בהיקפם בשל חוסר יכולת לחבר אותם לרשת החשמל הארצית. נדרשת השקעה של כ-15-20 מיליארד שקלים בשדרוג תשתיות הרשת כדי לאפשר חיבור יעיל של אנרגיות מתחדשות בהיקף נרחב.
עיכוב במדיניות הפסקת השימוש בפחם
על אף ההתקדמות בתחום בעקבות השקעות של קרנות שונות כמו קרן ג'נריישן, ישראל ממשיכה להפעיל תחנות כוח פחמיות המייצרות כ-25% מהחשמל במדינה. הממשלה אומנם הכריזה על תוכנית להפסקת השימוש בפחם בשנים הקרובות, אך הביצוע בפועל מתעכב ותאריך היעד נדחה מספר פעמים. המעבר מפחם לגז טבעי, במקום לאנרגיות מתחדשות, הוא אמנם שיפור מבחינת פליטות, אך הוא מעמיק את התלות של ישראל בדלקי מאובנים. החלטות אסטרטגיות כמו הקמת תחנות כוח נוספות המבוססות על גז טבעי, יוצרות "נעילה טכנולוגית" (technological lock-in) שתקשה על ישראל לעבור לאנרגיה מתחדשת בעתיד.
סיכום
אנרגיה מתחדשת בישראל מהווה הזדמנות נדירה לשילוב בין צמיחה כלכלית, ביטחון אנרגטי ושמירה על הסביבה. אף שהמדינה מחזיקה ביתרונות ברורים לפיתוח הענף, קיים פער בין הפוטנציאל למציאות בפועל. כדי לגשר עליו, נדרש שינוי עומק ברגולציה, השקעה בתשתיות חשמל מתקדמות ומדיניות ממשלתית נחרצת. המימוש המלא של אנרגיה מתחדשת בישראל אינו רק יעד סביבתי, אלא מנוף לצמיחה כלכלית וטכנולוגית.
