בישראל ישנו חוק שמטרתו היא הסדרת התנהלותן של עמותות בארץ, לרבות תהליך הקמתן. בשנת 1981 החוק נכנס לתוקפו, לאחר שאושר בכנסת שנה קודם לכן. החוק מחולק לשמונה חלקים, בהם מפורטים השלבים הנדרשים להקמת עמותה, המאפיינים הנחוצים בכדי להיות חברי העמותה, התנהלותה התקינה של העמותה, מהלך פירוקה ואף פעולות שינקטו במידה והעמותה תימצא כפועלת שלא בהתאם לחוק.

מה אומר כל חלק בחוק בעמותות?

כאמור, החוק מחולק לכמה חלקים, כשכל חלק עוסק בנושא מסוים. חלק א' למשל, הוא החלק שמתייחס להקמתה של עמותה בישראל, שהרי ייסוד עמותה נעשה ללא מטרות רווח והקמתה תיעשה על ידי שני אנשים (בגירים) או יותר. מטרת העמותה חייבת להיות חוקית ועל מקימי העמותה חלה החובה לרשום אותה אצל רשם העמותות.

חלק ב' מתמקד בתקנון העמותה. מחובתם של מקימי הארגון לנסח תקנון לעמותה ולהגיש אותו לרשם העמותות. במידה ודבר זה לא נעשה, התקנון של הארגון יהיה התקנון שבתוספת הראשונה לחוק. לעומת זאת, בחלק ג' נידון נושא חברי העמותה, לרבות התנאים לחברות ושותפות בארגון, עזיבת חברי עמותה ועוד. כמו כן, ראוי לציין שניתן להיות חברי עמותה החל מגיל 17, אולם יש לקחת בחשבון שהצבעתו של קטין המצטרף לעמותה לוקה בחסר.

חלק ד' מתמקד בבירוקרטיה של העמותה, כלומר, לכל עמותה חייבים להיות כמה וכמה מוסדות כדוגמת וועדת ביקורת ואסיפה כללית, שהרי ללא אלה – לא תוכל להתקיים עמותה. יתרה מזאת, פרק זה אוסר על חלוקת רווחים בין חברי העמותה ואף עוסק במסמכים הבירוקרטים השונים, מיזוג עמותות ועוד. בחלק ה' ישנה התייחסות לניהול החשבונות של העמותה בידיה, לרבות המסמכים שעליה להגיש כמו גם הפיקוח שיבוצע על ידי רשם העמותות. היה ורשם העמותות חושד כי עמותה מסוימת לא מתנהלת בהתאם לחוק או מפרה את תקנון העמותה שהוגש מבעוד מועד, ישנה אפשרות לחקירת תפקודה, בהתאם לחלק ו' לחוק העמותות.

חלק ז' מתייחס לשלבי פירוק העמותה, בין אם הפירוק נעשה על ידי צו בית משפט או בשל החלטת המייסדים. חלק ח' הוא החלק בו מדובר על רישומן של אגודות שנרשמו בטרם חקיקת החוק, בהתאם לחוק האגודות העות'מאני, לעמותות. החוק העות'מאני היה החוק שהסדיר את התאגדותן של אגודות לפני שחוק העמותות נכנס לתוקפו. מאחר והיו לא מעט ביקורות על החוק העות'מאני, הוגשו 3 הצעות לחוקים חלופיים, עד שההצעה השלישית התקבלה ולימים הפכה לחוק העמותות הנוכחי.

חשוב לציין שישנם תיקונים שונים לחוק העמותות למשל תיקון מספר 3 (משנת 1995) שמחייב את העמותות להעניק לרשויות דיווחים כלכליים מפורטים במיוחד, כמו גם מתן סמכויות נרחבות יותר לרשם העמותות, בייחוד למקרים בהם עמותות פועלות שלא כחוק. גיוס כספים לעמותות יכול להיעשות בדרכים שונות, כשהבולטת שבהן היא תרומות ממקורות שונים. בשנת 2008 נחקק התיקון ה-11 לחוק העמותות לפיו עמותה שקיבלה מישויות מדיניות זרות תרומות שסכומן עולה על 20,000 ₪ בשנה, מחויבת לדווח על כך.

למה יש צורך בחוק העמותות?

חוק העמותות נחוץ להסדרת פעילותן וייסודן של עמותות שהוקמו למטרות ציבוריות וחברתיות, כלומר – ללא מטרות רווח. החוק העות'מאני לא היה מספק עבור המדינה. אחד מסעיפיו הנוגעים לניהול העמותה ברמה הכלכלית לקה בחסר משום שלפי חוק זה העמותות לא נדרשו להגיש חשבונות ומסמכים לביקורות של המדינה, מה שאומר שלא היה פיקוח ראוי על הארגונים הללו. מעבר לזה, היו לא מעט סעיפים מעורפלים בחוק העות'מאני ולפיכך היה נחוץ להעביר הצעת חוק חדשה שתסדיר את פעילותן של העמותות באופן רהוט וברור.